אי אפשר להחזיק בלוג יין בלי להזכיר את היינות הנפלאים מארץ המגף.
איטליה, אחת מיצרניות היין הגדולות והחשובות בעולם, התברכה במגוון עשיר של זני ענבים ייחודיים, באזורי יין מרתקים, ביקבים משפחתיים קטנים לצד יצרני ענק, כאשר כל אחד מהם מתאפיין בשיטות ייצור שונות, המחוללות יצירה דינמית ומרתקת זה למעלה משלושת אלפים שנה.
לאיטליה מסורת מפוארת של יין. ממש כמו סרט איטלקי טוב יש בה דרמה, אומץ, מתח והרבה תשוקה, וכל אלו ניכרים בכל לגימה. המגוון האדיר של הזנים והפסיפס הגאוגרפי, הכולל את ההרים המושלגים והגבעות, את אדמות הגיר, הטוף והבזלת, ובעיקר את הקרבה לים – יוצר טרואר 1 שונה לכל אזור, ומאפשר יצירת יינות מובחנים ואיכותיים. היינות האיטלקיים מתחברים היטב לקולינריה האזורית, ומשתלבים בתפריט ובמרכיבים המקומיים. יצרני היין שואפים לייצור יינות נאמנים לאזור, שטעמם מאוזן, והם משתדלים לשמור על חמיצות גבוהה, שעוזרת להם להתמודד עם תבשילים עתירי טעם עטופים בשמן זית איטלקי משובח.
היין האיטלקי מדורג על פי רמות איכות ויוקרה, ונע בין V.D.T – יין שולחני, לבין I.G.T – יין אזורי, עובר דרך D.O.C – יין אזורי מאיכות טובה, המיוצר תחת הגדרות נוקשות, ומגיע עד לפסגה – – D.O.C.Gסמן לתפארת המסורת האיטלקית. חלוקה לפי אזורי גידול היין באיטליה:
צפון המגף | יין שופע, המתחבר לחמאה טובה
הצפון עשיר ביין וגובל בצרפת, בשווייץ ובאיטליה. האזור דוגל בחיזוק המקומיות על פי עקרונות תנועת הסלואו פוד. מפיימונטה במערב ועד ונטו במזרח, ניכרת השפעתם של חומרי הגלם והאוכל המקומי, על אופי היין. בצפון־מזרח אפשר למצוא ענבים לבנים מוכרים, כמו: פינו גריגו, שרדונה וסוביניון בלאן. במוסקטו אסטי מייצרים מהזנים הלבנים בעיקר יינות מבעבעים קלים, ובאמיליה רומאניה, בירת הפרמזן והלמברוסקו, מייצרים את המבעבע האיטלקי האולטימטיבי. במערב ובחלקים הדרומיים, נפוצים ענבים אדומים מפורסמים, כמו: נביולו, ברברה ודולצ;טו. בוונטו תמצאו את הוולפוליצלה והאמרונה, עשויי צימוקי ענבים, ובפיימונטה העינב המפורסם הוא הנביולו, ממנו מייצרים יינות עשירים ונפלאים. המפורסם שבהם הוא הברולו, עם פוטנציאל התיישנות ארוך טווח. עוד עינב אדום איטלקי ושובב הוא הדולצטו, ממנו מייצרים יינות אדומים נגישים עם אופי פירותי עז וצבע סגול עמוק ומהפנט.
=טרואר ( TERA = אדמה ) מכלול של תנאי סביבה לגידול הגפן, תנאי אקלים וסוג אדמה, המשפיעים על טעם היין.
מרכז המגף | יין שזורם כמו שמן זית
מרכז היין האיטלקי גובל באזורים שמאמיליה רומאניה עד מעט דרומית לאברוצו. טוסקנה היא המוכרת והידועה, אבל ישנם מחוזות ידועים נוספים, כמו מארקה, אומבריה ולאציו. היינות הלבנים האופייניים במרכז הם הזנים אורבייטו, ורמנטינו והטרביאנו, המזכירים בטעמם את זן הסוביניון בלאן – עם חמיצות טובה, מינרליות ופריכות. באדומים, זן הסנגובזה בעל החמיצות הגבוהה והטעמים הפירותיים הקלילים, הוא הזן השולט והמתאים באופן אופטימלי לאוכל עשוי ומתובל בשמן זית. בטוסקנה נולדה גם קטגוריה בלתי רשמית של שילוב זני ענבים מקומיים עם קברנה סוביניון ומרלו, הנקראת סופר־טוסקן, בה יצרנים טובים ממציאים את עצמם מחדש, ומשלבים בין העוצמות של אותם זנים צרפתיים לבין הזנים המקומיים, כדי לקבל טעמים ייחודיים ולא שגרתיים.
דרום המגף | מסורת דרומית בניחוח ים תיכוני
אזורי היין בדרומה של איטליה הם פוליה במזרח וסיציליה במערב. בתווך נמצאים מחוז קמפניה ובירתו נאפולי, מחוז קלבריה, וכמובן חבל סרדיניה, אתר תיירות נפלא, המגדל ענבי קנונאו וקריניאן עם אופי מחוספס וארומות נפלאות. מלבד כרמים נטועים באזור זה עצי פרי הדר, שקדיות ועצי זית עתיקים. המטבח הדרומי באיטליה מתכתב עם המטבח הים־תיכוני המקומי שלנו: ירקות טריים, שמן זית והרבה שמש צהובה. בדרום יש שפע של יינות לבנים, כגון: פיאנו, גרקו, מוסקטו, שרדונה קלאסי, וגם זן הפרימיטיבו, שהוא גרסת הזן האיטלקי לזינפנדל האמריקאי. בסיציליה הזנים המקומיים הם ;רסואולו די ויטוריה ונרו דאבולה. אזור זה זוכה בשנים האחרונות לקבל הכרה עולמית בשל איכויות מעולות ומחירים השווים לכל נפש.
המלצה חמה ממני, פשוט להעז, לשלב ולהתאים את המנה לאופי היין. כך תלמדו מה הכי טעים לכם בגביע היין ובצלחת – בכל מקרה אל תפסיקו לנסות.
יין איטלקי =סיפור אהבה
